מע"מ רמלה נ' טרשי

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים, עבירות מסירת ידעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, בתשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ו- 5 עבירות של הוצאת חשבונית מס ללא תשלום במועד את המס הכלול בה לפי סעיף 117(א)(14) לחוק.

לטענת הנאשם, יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מהטעם שעומדת לו הגנה מן הצדק, שכן הועמד לדין מתוך אכיפה בררנית ושיקולים פסולים.

לדבריו, הנאשם נחקר בשנת 2006 וכתב האישום הוגש נגדו בשנת 2009. ב"כ הנאשם אשר קיבל את הייצוג לידיו בשנת 2009, ולאחר שבחן את החומר הרלוונטי, הגיש באפריל 2010 ערעור לבית המשפט המחוזי בטענה כי נערכה שומה בלתי צודקת. לטענתו, פרקליטה מהפרקליטות האזרחית ביקשה מספר ארכות להגשת כתב תשובה, להן הסכים הנאשם, כאשר לפתע, בנובמבר 2010 "הוגש כתב תשובה בדמות כתב אישום פלילי". עוד הוא טוען כי לא נבדקו נתונים בסיסיים, וכי על אף שנטען באישום השני כי לא דיווח למס ערך מוסף על חשבוניות שסכום המס הגלום בהן הינו 55,539 ₪, בפעול הנאשם דיווח עליהן.

לטענת המאשימה, השיקולים שהנחו אותה בהגשת כתב האישום היו שיקולים ענייניים וראויים ובהתאם לסמכותה. לטענתה, ב"כ הנאשם קיבל את ייצוג הנאשם בשנת 2009 ועל אף חלוף מועד ההשגה על השומה שהוצאה, ניתנה לו האפשרות להשיג עליה. בדצמבר 2009 נדחתה השגתו, כאשר בין השיקולים לדחייתה היה היעדר מחלוקת של הנאשם על חיובו בשומת עסקאות. משכך הגיש ערעור בשנת 2010. לטענת ב"כ המאשימה, התיק עבר לטיפולו בספטמבר 2010 ולאחר שעיין בחומר הראיות ומצא שיש בו כדי לבסס את האישומים המיוחסים לנאשם, החליט להגיש כתב אישום באוקטובר 2010. לטענתו, מועד הגשת כתב האישום היה מקרי, ללא כל תיאום ומשיקולים ענייניים בלבד, והוגש עם סיום בחינת חומר הראיות, ללא קשר להליך האזרחי שהתנהל ולערעור שהוגש. עוד טוענת המאשימה כי כתב התשובה בתיק האזרחי, אשר מתייחס רק לפן האזרחי, הוגש בתאריך 8/11/10, לאחר הגשת כתב האישום, בהתאם למועדים שנקבעו על ידי בית המשפט להגשתו, ובהסכמת ב"כ הנאשם.

דיון והכרעה

הגנה מן הצדק- מסגרת נורמטיבית

סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע כי בית המשפט מוסמך לבטל כתב אישום אם מצא כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ', פ"ד נט (6) 776 (להלן: "עניין בורוביץ'"), נקבע כי רק במקרים חריגים יבוטל כתב האישום בשל הגנה זו:

"לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר."

בית המשפט קבע בפרשת בורוביץ' מבחן משולש אותו יש להחיל בעת בחינת טענת ההגנה מן הצדק, כדלהלן:

"בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות... בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום. בין היתר, עשוי בית-המשפט לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לנאשם, אף שאינה מצדיקה את ביטול כתבהאישום שהוגש נגדו, מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים, או תהא ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו, אם יורשע. כן עשוי ביתהמשפט לקבוע כי תיקון הפגיעה יכול שייעשה במסגרת בירורו של המשפט, כגון בבירור שאלת קבילותה של ראיה שהושגה תוך שימוש באמצעים פסולים".

בענייננו, לא מצאתי אף כי התקיים השלב הראשון במבחן המשולש שנקבע בפס"ד בורוביץ', דהיינו כי הוכח כי נפלו פגמים בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם. הנאשם לא הציג כל ראיה או הוכחה כי כתב האישום הוגש נגדו מטעמים לא ענייניים ומשיקולים זרים כטענתו. לטענת המאשימה, אשר לא נסתרה, מועד הגשת כתב האישום היה עם סיום בחינת חומר הראיות, ללא כל קשר להליך האזרחי, והיא פעלה מכוח סמכותה על פי דין ומתוך שיקול דעת. ב"כ הנאשם לא הוכיח כי התקיים קשר סיבתי בין התנהגותה של המאשימה לבין הפגיעה בזכויותיו ולא הונחו בפניי ראיות כלשהן להוכחת תיאום בין המאשימה והפרקליטות האזרחית לעניין מועדי ההגשה.

לאור האמור, בוודאי שלא ניתן לקבוע כי בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, וכי עניין זה נכנס לגדר המקרים החריגים ביותר, שבו יש מקום למהלך הקיצוני של ביטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק.

אשר על כן, אינני מוצאת לבטל את כתב האישום בשל הגנה מן הצדק. מועד ההוכחות שנקבע יתקיים במועד שנקבע.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, א' אב תשע"א, 01 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: